מה דעתכם על לספר לי גם קצת על עצמכם? ובעיקר לשמוע איך היה לכם – מה לקחתם, האם יישמתם, מה פחות עבד. תכתבו לי, אני מחכה ?

ועכשיו, כדי לעטוף הכל היטב (באנגלית הכל נשמע יותר טוב), הנה כל הטיפים שיעזרו לכם להתחבר לאנשים.

הדפיסו ושמרו בהישג יד:

1. תראו נוכחות –

לכולנו יש אנשים שמעניינים אותנו. שברור לנו שנצליח לצמוח מהחיבור איתם משמעותית.

בשביל לגרום לזה לקרות, נצטרך להראות להם שאנחנו קיימים בעדינות, ברגישות ובנאמנות, ועם הזמן גם האישיות העמוסה והעסוקה ביותר תשים לב לקיומנו, ויוכל להתפתח איזה שהוא קשר. זה לוקח זמן, אז הרבה סבלנות והתמדה.

2. תתפסו הזדמנויות –

הזדמנויות דורשות מאיתנו לפעמים לשנות מסלול מהר. בלי לתכנן. ואפילו להשקיע כסף!

הקסם הוא לדעת מה מעניין אתכם כדי לבחור את ההזדמנויות כשיגיעו (והן מגיעות – תמיד), וללכת בלי לצפות לשום דבר. פשוט לעשות את ה-הכי טוב שלכם כל הזמן ולהיות נוכחים באותו הרגע.

מעבר לזה, תזכרו: אתם לא יודעים מאיפה ההזדמנות תגיע. תזכרו לכבד כל מערכת שאתם נמצאים בה כדי שהרושם יהיה תמיד חיובי. כן, גם עם לקוחות.

3. תתכוננו מראש כשצריך –

אתם יודעים שאתם הולכים לדבר בפני אנשים חשובים? תתכוננו! גם אם זה אומר לשנן לעצמכם נאום קצר באוטו.

4. תגידו כן –

זוכרים את ישיבת הדירקטוריון שהפחידה אותי? לא חשבתי פעמיים ואמרתי כן כשהציעו לי להשתתף. לפעמים זה כל מה שצריך: להגיד כן. אחר כך תשברו את הראש איך לעשות את זה…

5. התנדבו במקומות שמעניינים אתכם –

התנדבות זו דרך מעולה להיכנס לתחומים חדשים. במיוחד כשהיא מתחברת לצרכים האישיים שלכם וכשאתם מצליחים לקבל מזה ערך ולתת בחזרה. כמובן, אם זה אפשרי מבחינה כלכלית.

6. אל תתביישו לבקש עזרה –

טרמפ, עזרה, פידבק. במיוחד מאנשים שאתם מעריכים ואוהבים. רוב האנשים ישמחו לעזור לכם (אם תדעו לבקש נכון ותוודאו שהם טיפה מכירים אתכם בחזרה) ואולי אפילו תצא מזה חברות נפלאה והזדמנות עסקית יוצאת דופן שבכלל לא תכננתם אותה. ואם עוד לא האזנתם, זה הזמן: האומץ לבקש עזרה.

7. תיקחו יוזמה אישית –

לפעמים נצטרך לבנות לעצמנו הזדמנויות. זה ידרוש השקעה, זמן והרבה אופרציה אבל אם זה מספיק חשוב כדי לא לוותר – תעשו את זה.

8. תנו לזמן לעשות את שלו –

התקרבות הדרגתית, בטח כשהיא על בסיס מקצועי, היא הדרך הטובה ביותר לייצר חיבור. לעבוד יחד על פרויקט, להפנות לקוחות, להיפגש לפגישת ייעוץ או אפילו ללכת להרצאה ביחד.

חיבור מקצועי יכול להיות השלב הראשון שיאפשר לנו להכיר את הצד השני, ואחריו יגיעו שלבים עמוקים יותר (אם תרצו) שיכול לייצר חברות. ככה אנחנו גם מכירות את הצד השני ויודעות אם חשוב לנו להשקיע בחברות.

9. פרגנו בנדיבות ברשתות החברתיות (ובכלל) –

הפעילות שלכם ברשת יכולה לקחת אתכם מאוד רחוק, ובלי שתצפו לזה בכלל. תפרגנו לאחרים, תראו נוכחות, תביעו את דעתכם.

זהו. אתם מוכנים.

יש לכם את כל מה שאתם צריכים כדי לצאת לדרך וליצור חיבורים טובים, משמעותיים ועמוקים.

מה הצעד הראשון שלכם? :)

תודה שהייתן והייתם איתי. שמחתי להיות איתכם!

הדר

הפוסט 9 דרכים ליצירת חיבורים שמזיזים הרים הופיע לראשונה ב-Glue.

הכותבת הייתה זהר אוריין ואני מודה: התרגשתי לראות הודעה ממנה.

זהר היא אשת מקצוע שאני מאוד מעריכה. היא עובדת עם החברות הגדולות במשק בכל הקשור לחדשנות וטרנספורמציה דיגיטלית, וכבר שנים שאני עוקבת אחריה ואחרי התכנים המעולים שהיא משתפת בפייסבוק האישי שלה.

ההודעה הזו הפכה לשיחה טלפונית שבה זהר התעניינה בתחום בו אני עוסקת, ושאלה מגוון שאלות.

כששאלתי אותה למה היא מתעניינת דווקא בי, היא סיפרה שהיא שמה לב שאני מגיבה לפוסטים שלה ועוקבת באדיקות, ושלאחרונה היא עשתה לעצמה מנהג לבדוק מי עוקב אחריה ולפנות אליו אישית כדי לבדוק איך אפשר לשתף פעולה, ומי יודעת… אולי העולמות יתחברו.

אני מודה 2: זה היה לי ממש מוזר. גם כשאני עוקבת אחרי אנשים, אני לא כותבת להם ישירות ושואלת דברים על העבודה שלהם אלא פשוט מגששת בעצמי… אבל זה היה הסימן הראשון עבורי כדי להכיר את זהר ולהבין שהיא הכל מלבד אישה רגילה שפועלת כמו כולם.

אחרי כמה חודשים זהר פנתה אליי וסיפרה שלקוח שלה מחפש ייעוץ בתחום הקהילות.
אחרי שנה התחלתי לעבוד עם עוד לקוח גדול שלה, הצטרפתי לצוות הכותבות והכותבים המוכשרים שלה שמייצרים יחד תכנים עדכניים וחדשניים במגוון תחומים: החל מקהילות ועד חדשנות, ואפילו השתתפי בסדנת חדשנות כמומחית קהילות.

החיבור ביני ובין זהר לא היה נוצר אלמלא הייתי עקבית בתגובות לפוסטים שלה ותכנים שהיא מעלה, ואלמלא הפנייה האישית של זהר והסקרנות שלה.

אז מה תקחו מהסיפור הזה לחיים האישיים שלכם?

הפעילות שלכם ברשת יכולה לקחת אתכם מאוד רחוק, ובלי שתצפו לזה בכלל.

תפרגנו לאחרים, תראו נוכחות, תביעו את דעתכם.

חיבורים מזיזים הרים.

עד הפעם הבאה,

הדר

הפוסט ספטמבר 2017 | זהר אוריין הופיע לראשונה ב-Glue.

אז הלכתי לסדנה ולצערי באמצע עלה לי החום והייתי צריכה ללכת הביתה.

כנרת לא האמינה לי שאני חולה וחשבה שזה פשוט לא מעניין אותי (גיליתי בדיעבד) אבל הסכימה שאצטרף לקורס הבא. אז הלכתי הביתה, לקחתי את הספר שהיא כתבה ועברתי עליו עצמאית. קראתי את כולו – מההתחלה ועד הסוף, כולל סימונים והדגשות, ואפילו שלחתי מייל עם שאלות הרחבה.

בסדנה הבאה כבר הייתי גרופית רצינית. עקבתי אחרי כנרת בקבוצה שלה על מיקרו-קופי, בפרופיל האישי ובכלל – כל דבר שהיא הוציאה עניין אותי.

ואז ראיתי שהיא העלתה תוכן מתוך הרצאה שתעביר בעוד כמה ימים: "סטטוס עם אופי: איך לכתוב בפייסבוק בצורה שתעורר מעורבות" ורציתי להירשם אליה, אבל אופס – ההרצאה הייתה סגורה ומוזמנת לארגון ולא היו תאריכים פתוחים אחרים.

בלי לחשוב יותר מידי החלטתי שאני אראה את ההרצאה הזו ויהי מה!

החלטתי לארגן הרצאה כזו לקהילת השוות שהובלתי באותה העת. מיד שלחתי מייל לכנרת, ביקשתי פרטים על ההרצאה והתחלתי לתאם את כל מה שצריך: מקום, כיבוד, תשלום, פרסום וכו'.

שבועיים לאחר מכן התקיימה ההרצאה, שהייתה הצלחה מסחררת, עם 80 משתתפות שנהנו מכל רגע ולמדו מלא.

זו הייתה הפעם הראשונה שהיה קשר אישי ביני ובין כנרת, והוא בעצם זה שפתח את התקשורת החופשית ביננו. אחרי זה הצטרפתי לרשימת כותבי המיקרו-קופי שכנרת הפנתה אליהם עבודות, בניתי לה ולאחותה אתרי וויקס, ואפילו נעזרתי בה אישית כשהיו עבודות על הפרק שלא ידעתי איך לתמחר, להוביל וכו'.

כל הזמן הזה המשכתי להגיב בקבוצה של המיקרו-קופי, לעזור לאחרים, להעלות פוסטים בעצמי, להראות עניין ואפילו לכתוב בלוג בנושא שיוכל – בתקווה – לעזור בהתפתחות התחום בארץ.

או בקיצור: הייתי נוכחת.

מאז כבר הספקנו להקליט ביחד את הפודקאסט "ביסמוט ויפרח – הפודקאסט שייתן לך אומץ" והפכנו לחברות מאוד מאוד טובות. איזה מזל :)

אז מה תקחו מהסיפור הזה לחיים האישיים שלכם?

עברו ארבע שנים מאותו היום בו השתתפתי בסדנה ועד היום – בו אנחנו חברות טובות ושותפות לפודקאסט. זה קרה בזכות שני דברים:

1. יוזמה אישית – למרות שלא הייתה הרצאה פתוחה שיכלתי להצטרף אליה, לקחתי את המושכות לידיים ובניתי בעצמי את ההזדמנות. זה דרש ממני השקעה, זמן והרבה אופרציה אבל זה היה מספיק חשוב לי כדי לא לוותר. וגם, ולא פחות חשוב מזה, כנרת הכירה אותי ואת המקצועיות והרצינות שלי דרך התפעול של כל האירוע.

2. התקרבות הדרגתית – הרבה יותר קל להתקרב לאנשים על בסיס מקצועי. לעבוד יחד על פרויקט, להפנות לקוחות, להיפגש לפגישת ייעוץ או אפילו ללכת להרצאה ביחד. אבל חיבור מקצועי הוא רק שלב ראשון שמאפשר לנו להכיר את הצד השני, ואחריו מגיעים שלבים עמוקים יותר שיכולים לייצר חברות. ככה אנחנו גם מכירות את הצד השני ויודעות אם חשוב לנו להשקיע בחברות.

חיבורים יכולים להיווצר מכל דבר – אפילו הקטן ביותר – כמו ללכת לסדנה.

הכל תלוי בכם, בהשקעה שלכם וביכולת להתמיד. מי יודעת, אולי בסוף עוד יצא לכם מזה פרויקט משותף ?

חיבורים מזיזים הרים.

עד הפעם הבאה,

הדר

הפוסט ספטמבר 2016 | כנרת יפרח הופיע לראשונה ב-Glue.

הגעתי לקיבוץ מענית, ליד פרדס חנה-כרכור, ולא הכרתי שום דבר באיזור: איפה עושים קניות? איפה המוסך? לאן יוצאים החבר'ה הצעירים?

זו הייתה מצוקה אמיתית עד שהכירו לי את קהילת השוות: קהילת נשים מקומית שאפשר למצוא בה כל דבר, ולהכיר כל אישה שגרה באיזור. נכנסתי אליה וגיליתי דרכה את כל מה שקורה פה. באיזה שהוא שלב, יכולתי כבר לעזור לאחרות ועשיתי זאת מכל הלב. הייתי מאוד מאוד פעילה.

הקהילה הזו הוקמה ע"י ליאת ורדי בר. לא הכרתי אותה אישית אבל רוחה וליבה היו בתוך הקבוצה והערכתי אותה מאוד על הפתרון המדהים שנתנה לי ולעוד כ"כ הרבה נשים.

שנתיים לאחר מכן – ראיתי שיש לליאת הרצאה על קהילת השוות בתל אביב ורציתי ללכת. שלחתי אליה הודעה וביקשתי להצטרף לנסיעה מפרדס חנה לתל אביב. לא דיברנו לפני כן אבל היא ידעה מי אני (מהקבוצה כמובן) אז מה אתן יודעות, היא אפילו הסכימה :)

הצטרפתי לטרמפ. בילינו נסיעה שלמה יחד וכמה ימים לאחר מכן קיבלתי ממנה הצעה להצטרף לצוות ההובלה של הקהילה.
אמרתי כן. בלי לשאול מה זה אומר, בלי לחשוב על ההשלכות של זה וכמה זמן זה ייקח לי מהיומיום. פשוט כ"כ הערכתי את מה שיש בקהילה שידעתי שארצה לעזור לה לצמוח כמה שיותר.

בשנתיים הבאות מצאתי את עצמי מובילה את קהילת השוות באיזור פרדס חנה-כרכור, אבל לא רק אותה: הובלתי גם את קהילת המובילות של קהילות שוות נוספות בארץ ובעולם (ת"א, חיפה, ניו יורק, ניו זילנד ועוד). יחד גייסנו מובילות, בנינו שיטת גיוס מוצלחת ועוד.

ב-2017 החלטתי שאני רוצה לעבוד בתחום של ניהול קהילות. התחלתי לחפש עבודה במשרה מלאה וכשסיפרתי את זה לליאת היא מיד חיברה אותי לעמותה שבדיוק חיפשה מישהי כמוני אבל בפרילנס.

לא תכננתי להקים עסק ולא ידעתי איך זה להיות עצמאית אבל ידעתי מה אני רוצה לעשות וכשההזדמנות הגיעה אמרתי "יאללה, אני הולכת על זה". אז חתמתי על ריטיינר חודשי ויצאנו לדרך :)

ככה הקמתי את העסק שלי.

אז מה תקחו מהסיפור הזה לחיים האישיים שלכם?

קודם כל חשוב לי שתדעו שהתנדבות זו דרך מעולה להיכנס לתחומים חדשים. במיוחד כשהיא מתחברת לצרכים האישיים שלכם וכשאתם מצליחים לקבל מזה ערך ולתת בחזרה. כמובן, אם זה אפשרי מבחינה כלכלית.

ומעבר לזה – אל תתביישו לבקש. טרמפ, עזרה, פידבק. במיוחד מאנשים שאתם מעריכים ואוהבים. רוב האנשים ישמחו לעזור לכם (אם תדעו לבקש נכון ותוודאו שהם טיפה מכירים אתכם בחזרה) ואולי אפילו תצא מזה חברות נפלאה והזדמנות עסקית יוצאת דופן שבכלל לא תיכננתם אותה. יש לנו על זה אפילו פרק בפודקאסט: האומץ לבקש עזרה.

זוכרים שחיבורים מזיזים הרים?

עד הפעם הבאה,

הדר

הפוסט ינואר 2013 | ליאת ורדי בר הופיע לראשונה ב-Glue.

באותה התקופה באמת בניתי אתרי וויקס (היום כבר לא) אבל רק לאנשים שאני מכירה ובגלל הקשר לכנרת זרמתי עם הבקשה, במיוחד אחרי שהבנתי איזה אתר גאוני היא רוצה להקים. תעיפו מבט כאן >

מפה לשם, אני וקרן הפכנו לחברות. כשניסיתי לחשוב מה הפך אותה מלקוחה לחברה, נזכרתי שהדבר המרכזי שעניין אותי בבניית האתר זה שהוא יהיה פרפקט. מההתחלה ועד הסוף. היו לנו שיחות בשעות מאוחרות, בלי להתחשבן ובעיקר מכל הלב.

אני משערת שהאכפתיות הזו יצרה הרבה אמון ביננו ומשם הדרך לחברות קצרה. בטח עם מישהי כמו קרן.

אבל העניין הוא בכלל לא זה: כשהתחברתי לקרן לא ידעתי מה הרקע שלה. לא ידעתי שיש לה את הידע המקצועי שאני אצטרך בהמשך, כשאקים את העסק שלי. פשוט עשיתי את ה-הכי טוב שלי בכאן ועכשיו.

בהמשך, קרן הפכה למנכ"לית של ארגון שנקרא 'קפיטליזם קשוב'. גם בשבילו בניתי אתר אינטרנט (מה לא עושים בשביל חברות) ואפילו השתתפתי בהכשרה לשגרירי העמותה.
בהכשרה הזו גיליתי עולם ומלואו, הכרתי אנשים מעניינים ויצרתי עוד חיבורים.

האם ידעתי לאן זה יילך משם? לא היה לי מושג. אבל זה עניין אותי, ידעתי שקרן עושה תמיד דברים מעניינים והרגיש לי נכון ללמוד מה הוא קפיטליזם קשוב. אפילו הפכתי לשגרירה לתקופה.

באותה השנה קרן הזמינה אותי לדבר על פעילות השגרירים בארגון מול הדירקטוריון. כששאלתי מי נמצא בדירקטוריון קיבלתי רשימה שמית של אנשים שממש לא יצא לי לפגוש לפני: מנכ"ל תנובה, מנכ"ל מיטב דש, שותפה מייסדת בגיתם BBDO, ועוד. זה היה בשלב שכבר הייתי עצמאית וידעתי שאני צריכה להתחיל לייצר קשרים עם האנשים האלה בדיוק אז אמרתי כן ושיקשקתי כל הדרך.

בישיבה עצמה היו לי 2 דקות להציג את עצמי – הצגה עצמית שנבנתה היטב ומראש (עם חזרות באוטו וכל מה שזה אומר), ובסופה אחת מהנשים בדירקטוריון אמרה לי: "את עוסקת בקהילות? בואי נדבר על זה".

אותה האחת היא אימי עירון, השותפה שלי בשנה האחרונה להקמת קהילות סטוריטלרים בארגונים המובילים בארץ ובעולם.

איזה מזל.

אז מה תקחו מהסיפור הזה לחיים האישיים שלכם?

האמת, לא מעט. אז הנה בנקודות:

– אתם לא יודעים מאיפה ההזדמנות תגיע. תזכרו לכבד כל מערכת שאתם נמצאים בה כדי שהרושם יהיה תמיד חיובי. כן, גם עם לקוחות.

– אתם יודעים שאתם הולכים לדבר בפני אנשים חשובים? תתכוננו! גם אם זה אומר לשנן לעצמכם נאום קצר באוטו.

– ישיבת הדירקטוריון הזו הפחידה אותי ממש. לא הייתי לפני כן במעמד כזה – מציגה את עצמי בחדר קטן כשכל העיניים אליי – אבל לא חשבתי פעמיים ואמרתי כן כשהציעו לי להשתתף. זה כל מה שצריך: להגיד כן.

זוכרים שחיבורים מזיזים הרים?

עד הפעם הבאה,

הדר

הפוסט יולי 2017 | קרן גולדנברג הופיע לראשונה ב-Glue.

החלטתי להקים אותה כשהרגשתי שאף אחת מהקבוצות הקיימות למנהלי קהילות לא נותנת מענה לצרכים שלי, ורציתי יותר. אז הזמנתי אליה אנשי מקצוע שהכרתי בפעילויות שנכחתי בהם, מקבוצות קיימות ומהכרות אישית, ויחד התחלנו לדבר על קהילות. כל אחד ואחת מהכיוון שלה.

אחד מהחברים שהצטרף אליה הוא בן מורג. הפוסטים של בן תפסו אותי בכל פעם מחדש – הוא תמיד הצליח להביא פן תיאורטי לתחום וחוץ מזה שמעתי עליו הרבה דברים טובים בכל הניוגע להובלת "הרשת"; קהילת צעירים בבאר-שבע שעניינה אותי מאוד.

באחד הפוסטים שפרסם בקבוצה – שאלתי את בן האם הם הפכו את "הרשת" למודל שאפשר לשכפל למקומות נוספים. האמת היא, שבסתר ליבי, ממש רציתי שתהייה לי רשת משלי באיזור המגורים שלי וחשבתי לנסות לשכנע אותו לפתוח קהילה כזו גם כאן. אז שאלתי.

בן ענה לי שהם הולכים ממש אוטוטו להשתתף בהאקתון מטעם "השל" בניסיון לשכפל את המודל שלהם לערים נוספות. מיד זיהיתי הזדמנות: נושא שמאוד מעניין אותי, אנשים שמעניינים אותי ואתגר. "אפשר להיות זבוב על הקיר?!", כך שאלתי אותו, וכמה דקות אחר כך כבר נרשמתי.

פיניתי יומיים בלו"ז מעכשיו לעכשיו ומצאתי את עצמי משלמת דמי השתתפות (!) כדי לעזור לקהילה שאין לי שום מושג עליה. האם השתגעתי?

זו הייתה אחת החוויות הטובות בחיים שלי.

ישנתי 3 שעות בלילה, על אדן חלון עם כריות ושמיכה דקיקה, ונהנתי מכל רגע. החיבור עם בן ומתן (סעד) היה מיידי ומצאתי את עצמי לסירוגין מובילה שיח, עוזרת מנסיוני כמובילת קהילות בפריסה גאוגרפית ובעיקר – הופכת לחברה.

הייתה לנו קבוצה מעולה שהתוצרים שלה אפילו זיכו את "הרשת" בפרס מקהל השופטים!

וזו רק ההתחלה. כמה חודשים אחר כך הם שכרו אותי לכתוב איתם את מודל הרשתות שלהם ועד היום אנחנו חברים טובים. את בן אפילו ראיינו לפרק בפודקאסט 'ביסמוט ויפרח'.

אז מה תקחו מהסיפור הזה לחיים האישיים שלכם?

הזדמנויות דורשות מאיתנו לפעמים לשנות מסלול מהר. בלי לתכנן. ואפילו להשקיע כסף!

הכי חשוב לדעת מה מעניין אתכם כדי לבחור את ההזדמנויות כשיגיעו (והן מגיעות – תמיד), וללכת בלי לצפות לשום דבר בתמורה. פשוט לעשות את ה-הכי טוב שלכם כל הזמן ולהיות נוכחים באותו הרגע.

אני בחיים לא הייתי משערת שמהשתתפות בהאקתון אקבל הזדמנות נדירה להכיר חבר'ה טובים ואפילו עבודה. אבל הייתה לי תחושת בטן טובה וזה הספיק.

זוכרים שחיבורים מזיזים הרים?

עד הפעם הבאה,

הדר

הפוסט אוגוסט 2017 – בן מורג הופיע לראשונה ב-Glue.

תמיד אהבתי לכתוב וזו הייתה הפעם הראשונה שמצאתי מקום שייתן לי גם מסגרת ברורה לכתיבה, וגם הכרות עם הרבה חבר'ה בגילי שאני לא מכירה.

כל זה קרה קצת אחרי שעברתי לגור בקיבוץ חדש ובסביבה שלא הכרתי בה אף אחד. המסגרת הזאת הרגישה לי כמו מקפצה טובה להכרויות חדשות ופתיחת דף חדש.

באותו החודש גיליתי עולם ומלואו. המון אנשים שמדברים על מה שמעניין אותי (אהבה ויציאות, כמובן) ונהיים חברים דרך המילים. קסם אמיתי.

אחד מהכותבים היה ליאור פרנקל. כבר בפעם הראשונה שנתקלתי בפוסט שלו, הבנתי שמדובר במישהו מעניין. הוא כתב על יזמות וקריירה ומשהו במילים שלו הרגיש לי נכון ועמוק. הוא תמיד הביא זווית ביקורתית, אותנטית ופשוטה לקריאה/עיכול. אז התחלתי לעקוב אחריו.

אבל בואו נתעכב על זה רגע… מה זה אומר לעקוב אחריו?

– התחברתי אליו בפייסבוק

– למדתי את סגנון הכתיבה שלו והתחלתי לחקור מה הוא עושה בחיים

– קראתי (בלי להגיב) את כל הטקסטים שפרסם, חדשים וישנים

– הגבתי לפוסטים שלו בקהילה של הכותבים ובהמשך גם מחוצה לה

זה היה ממש בקטנה אבל כל הפעולות הקטנות האלו התחילו לייצר תודעה ש"הדר קיימת". כשהקשר החברי ביננו התחיל להיות קצת יותר משמעותי, פניתי אליו במיילים בכל מיני שאלות ובקשות:

למשל, רציתי יעוץ אישי (שהוא אמר כמובן שהוא לא עושה),

ביקשתי עזרה וחוות דעת על טקסט שעתיד לעלות בבלוג,

ובשלב מאוחר אפילו ביקשתי קשר ספציפי לחבר שלו שעניין אותי לעבוד אצלו.

אה, ועוד משהו חשוב: ביקשתי שיפקח עיניים ויבדוק אם מישהו מהמכרים שלו מתאים לי מבחינה רומנטית. כן, אפס בושה. עדיין לא מצאתי.

מכאן הכל התגלגל בקלות רבה. ליאור התייעץ איתי לגבי פתיחת קהילת 'אנשי העולם החדש', אחר כך על הספר שרצה להשיק ועוד.

הקשר שיצרתי איתו מאפס נוצר הרבה בזכות תשומת הלב שלי לפרטים הקטנים.

זה התבטא בברכות יום הולדת שהפכו ליותר ויותר אישיות עם הזמן, בהתייעצויות בנושאי קריירה, ובהמשך גם בהצטרפותי לקהילת אנשי העולם החדש כמנהלת קהילה, ולהשתתפות בפרויקט 'ללמוד או לא' ובניית 'פרויקט השכונות'.

זה לא קרה ברגע: לקח לי יותר משנתיים לייצר את הקשר החזק, ההדוק והטוב שהוא היום. אבל זה היה שווה כל רגע.

לעולם לא הייתי מגיעה לכל זה בלי להראות נוכחות ברשת, להתעניין בחיים שלו ומידי פעם לשלוח תזכורת שתזכיר לו שאני עוקבת אחריו באופן אישי ושאכפת לי באמת.

אז מה תקחו מהסיפור הזה לחיים האישיים שלכם?

לכולנו יש אנשים שמעניינים אותנו. שברור לנו שנצליח לצמוח מהחיבור איתם משמעותית – עסקית או חברית.

בשביל לגרום לזה לקרות, נצטרך להראות להם שאנחנו קיימים בעדינות, ברגישות ובנאמנות, ועם הזמן גם האישיות העמוסה והעסוקה ביותר – כמו ליאור – תשים לב שאנחנו שם ויוכל להתפתח איזה שהוא קשר. וכן, זה לוקח זמן, אז הרבה סבלנות והתמדה.

זוכרים שחיבורים מזיזים הרים?

עד הפעם הבאה,

הדר

הפוסט ינואר 2014 | ליאור פרנקל הופיע לראשונה ב-Glue.

כשהקשבתי לפרק כבר אז ידעתי שאני רוצה לכתוב את סדרת המיילים הזו, והרגשתי שהיא הצליחה לסכם במשפט קצר את כל הערך שיצירת מערכות יחסים טובות יכול לתת לכם.

יש לכולנו הרבה מאוד סוגים של מערכות יחסים בחיים, ולכל אחד מהסוגים יש פוטנציאל להיות הרבה יותר משמעותי ממה ששיערנו אם רק נשקיע בו באמת.

אז מה זו סדרת המיילים הזו?

מידי שבוע תקבלו ממני סיפור אמיתי מהחיים שלי, כזה שנכתב מתוך הקישקע ומלא בפרטים הקטנים.
בכל סיפור תכירו את הדרך האישית שלי ליצירת מערכות יחסים עם אנשים שאני לא מכירה, ולהבין כמה ערך קיבלתי מזה לחיים המקצועיים והאישיים שלי.

אני מקווה שכל סיפור כזה יצית בכם חשק להכיר אנשים חדשים, יתן לכם רעיונות לאיך לפנות לאנשים ויגביר את הרצון להשקיע בזה את הזמן היקר שלכם.

מוזמנים לשתף אותי במחשבות לכל אורך הדרך.

תודה שאתם איתי ויאללה, בואו נזיז הרים :)

הדר

הפוסט מה זה חיבורים שמזיזים הרים? הופיע לראשונה ב-Glue.