אי שם בספטמבר 2017 קיבלתי הודעה במסנג'ר: "תגידי, מה זה אומר שאת מלווה חברות בבניית קהילות?"
הכותבת הייתה זהר אוריין ואני מודה: התרגשתי לראות הודעה ממנה.
זהר היא אשת מקצוע שאני מאוד מעריכה. היא עובדת עם החברות הגדולות במשק בכל הקשור לחדשנות וטרנספורמציה דיגיטלית, וכבר שנים שאני עוקבת אחריה ואחרי התכנים המעולים שהיא משתפת בפייסבוק האישי שלה.
ההודעה הזו הפכה לשיחה טלפונית שבה זהר התעניינה בתחום בו אני עוסקת, ושאלה מגוון שאלות.
כששאלתי אותה למה היא מתעניינת דווקא בי, היא סיפרה שהיא שמה לב שאני מגיבה לפוסטים שלה ועוקבת באדיקות, ושלאחרונה היא עשתה לעצמה מנהג לבדוק מי עוקב אחריה ולפנות אליו אישית כדי לבדוק איך אפשר לשתף פעולה, ומי יודעת… אולי העולמות יתחברו.
אני מודה 2: זה היה לי ממש מוזר. גם כשאני עוקבת אחרי אנשים, אני לא כותבת להם ישירות ושואלת דברים על העבודה שלהם אלא פשוט מגששת בעצמי… אבל זה היה הסימן הראשון עבורי כדי להכיר את זהר ולהבין שהיא הכל מלבד אישה רגילה שפועלת כמו כולם.
אחרי כמה חודשים זהר פנתה אליי וסיפרה שלקוח שלה מחפש ייעוץ בתחום הקהילות.
אחרי שנה התחלתי לעבוד עם עוד לקוח גדול שלה, הצטרפתי לצוות הכותבות והכותבים המוכשרים שלה שמייצרים יחד תכנים עדכניים וחדשניים במגוון תחומים: החל מקהילות ועד חדשנות, ואפילו השתתפי בסדנת חדשנות כמומחית קהילות.
החיבור ביני ובין זהר לא היה נוצר אלמלא הייתי עקבית בתגובות לפוסטים שלה ותכנים שהיא מעלה, ואלמלא הפנייה האישית של זהר והסקרנות שלה.
אז מה תקחו מהסיפור הזה לחיים האישיים שלכם?
הפעילות שלכם ברשת יכולה לקחת אתכם מאוד רחוק, ובלי שתצפו לזה בכלל.
תפרגנו לאחרים, תראו נוכחות, תביעו את דעתכם.
חיבורים מזיזים הרים.
עד הפעם הבאה,
הדר