ספטמבר 2016 | כנרת יפרח

אי שם בספטמבר 2016 הלכתי לסדנת מיקרו-קופי אצל כנרת יפרח. הייתי באותה התקופה בשלבי חיפוש של הקריירה הבאה שלי וחשבתי שזו יכולה להיות נישה מעניינת להיכנס אליה.

אז הלכתי לסדנה ולצערי באמצע עלה לי החום והייתי צריכה ללכת הביתה.

כנרת לא האמינה לי שאני חולה וחשבה שזה פשוט לא מעניין אותי (גיליתי בדיעבד) אבל הסכימה שאצטרף לקורס הבא. אז הלכתי הביתה, לקחתי את הספר שהיא כתבה ועברתי עליו עצמאית. קראתי את כולו – מההתחלה ועד הסוף, כולל סימונים והדגשות, ואפילו שלחתי מייל עם שאלות הרחבה.

בסדנה הבאה כבר הייתי גרופית רצינית. עקבתי אחרי כנרת בקבוצה שלה על מיקרו-קופי, בפרופיל האישי ובכלל – כל דבר שהיא הוציאה עניין אותי.

ואז ראיתי שהיא העלתה תוכן מתוך הרצאה שתעביר בעוד כמה ימים: "סטטוס עם אופי: איך לכתוב בפייסבוק בצורה שתעורר מעורבות" ורציתי להירשם אליה, אבל אופס – ההרצאה הייתה סגורה ומוזמנת לארגון ולא היו תאריכים פתוחים אחרים.

בלי לחשוב יותר מידי החלטתי שאני אראה את ההרצאה הזו ויהי מה!

החלטתי לארגן הרצאה כזו לקהילת השוות שהובלתי באותה העת. מיד שלחתי מייל לכנרת, ביקשתי פרטים על ההרצאה והתחלתי לתאם את כל מה שצריך: מקום, כיבוד, תשלום, פרסום וכו'.

שבועיים לאחר מכן התקיימה ההרצאה, שהייתה הצלחה מסחררת, עם 80 משתתפות שנהנו מכל רגע ולמדו מלא.

זו הייתה הפעם הראשונה שהיה קשר אישי ביני ובין כנרת, והוא בעצם זה שפתח את התקשורת החופשית ביננו. אחרי זה הצטרפתי לרשימת כותבי המיקרו-קופי שכנרת הפנתה אליהם עבודות, בניתי לה ולאחותה אתרי וויקס, ואפילו נעזרתי בה אישית כשהיו עבודות על הפרק שלא ידעתי איך לתמחר, להוביל וכו'.

כל הזמן הזה המשכתי להגיב בקבוצה של המיקרו-קופי, לעזור לאחרים, להעלות פוסטים בעצמי, להראות עניין ואפילו לכתוב בלוג בנושא שיוכל – בתקווה – לעזור בהתפתחות התחום בארץ.

או בקיצור: הייתי נוכחת.

מאז כבר הספקנו להקליט ביחד את הפודקאסט "ביסמוט ויפרח – הפודקאסט שייתן לך אומץ" והפכנו לחברות מאוד מאוד טובות. איזה מזל :)

אז מה תקחו מהסיפור הזה לחיים האישיים שלכם?

עברו ארבע שנים מאותו היום בו השתתפתי בסדנה ועד היום – בו אנחנו חברות טובות ושותפות לפודקאסט. זה קרה בזכות שני דברים:

1. יוזמה אישית – למרות שלא הייתה הרצאה פתוחה שיכלתי להצטרף אליה, לקחתי את המושכות לידיים ובניתי בעצמי את ההזדמנות. זה דרש ממני השקעה, זמן והרבה אופרציה אבל זה היה מספיק חשוב לי כדי לא לוותר. וגם, ולא פחות חשוב מזה, כנרת הכירה אותי ואת המקצועיות והרצינות שלי דרך התפעול של כל האירוע.

2. התקרבות הדרגתית – הרבה יותר קל להתקרב לאנשים על בסיס מקצועי. לעבוד יחד על פרויקט, להפנות לקוחות, להיפגש לפגישת ייעוץ או אפילו ללכת להרצאה ביחד. אבל חיבור מקצועי הוא רק שלב ראשון שמאפשר לנו להכיר את הצד השני, ואחריו מגיעים שלבים עמוקים יותר שיכולים לייצר חברות. ככה אנחנו גם מכירות את הצד השני ויודעות אם חשוב לנו להשקיע בחברות.

חיבורים יכולים להיווצר מכל דבר – אפילו הקטן ביותר – כמו ללכת לסדנה.

הכל תלוי בכם, בהשקעה שלכם וביכולת להתמיד. מי יודעת, אולי בסוף עוד יצא לכם מזה פרויקט משותף ?

חיבורים מזיזים הרים.

עד הפעם הבאה,

הדר