אי שם ביולי 2017 פנתה אליי מישהי בשם קרן גולדנברג וביקשה ממני לבנות לה אתר אינטרנט. אחותה (כנרת יפרח) המליצה עליי למשימה וכך הגיעה אליי.
באותה התקופה באמת בניתי אתרי וויקס (היום כבר לא) אבל רק לאנשים שאני מכירה ובגלל הקשר לכנרת זרמתי עם הבקשה, במיוחד אחרי שהבנתי איזה אתר גאוני היא רוצה להקים. תעיפו מבט כאן >
מפה לשם, אני וקרן הפכנו לחברות. כשניסיתי לחשוב מה הפך אותה מלקוחה לחברה, נזכרתי שהדבר המרכזי שעניין אותי בבניית האתר זה שהוא יהיה פרפקט. מההתחלה ועד הסוף. היו לנו שיחות בשעות מאוחרות, בלי להתחשבן ובעיקר מכל הלב.
אני משערת שהאכפתיות הזו יצרה הרבה אמון ביננו ומשם הדרך לחברות קצרה. בטח עם מישהי כמו קרן.
אבל העניין הוא בכלל לא זה: כשהתחברתי לקרן לא ידעתי מה הרקע שלה. לא ידעתי שיש לה את הידע המקצועי שאני אצטרך בהמשך, כשאקים את העסק שלי. פשוט עשיתי את ה-הכי טוב שלי בכאן ועכשיו.
בהמשך, קרן הפכה למנכ"לית של ארגון שנקרא 'קפיטליזם קשוב'. גם בשבילו בניתי אתר אינטרנט (מה לא עושים בשביל חברות) ואפילו השתתפתי בהכשרה לשגרירי העמותה.
בהכשרה הזו גיליתי עולם ומלואו, הכרתי אנשים מעניינים ויצרתי עוד חיבורים.
האם ידעתי לאן זה יילך משם? לא היה לי מושג. אבל זה עניין אותי, ידעתי שקרן עושה תמיד דברים מעניינים והרגיש לי נכון ללמוד מה הוא קפיטליזם קשוב. אפילו הפכתי לשגרירה לתקופה.
באותה השנה קרן הזמינה אותי לדבר על פעילות השגרירים בארגון מול הדירקטוריון. כששאלתי מי נמצא בדירקטוריון קיבלתי רשימה שמית של אנשים שממש לא יצא לי לפגוש לפני: מנכ"ל תנובה, מנכ"ל מיטב דש, שותפה מייסדת בגיתם BBDO, ועוד. זה היה בשלב שכבר הייתי עצמאית וידעתי שאני צריכה להתחיל לייצר קשרים עם האנשים האלה בדיוק אז אמרתי כן ושיקשקתי כל הדרך.
בישיבה עצמה היו לי 2 דקות להציג את עצמי – הצגה עצמית שנבנתה היטב ומראש (עם חזרות באוטו וכל מה שזה אומר), ובסופה אחת מהנשים בדירקטוריון אמרה לי: "את עוסקת בקהילות? בואי נדבר על זה".
אותה האחת היא אימי עירון, השותפה שלי בשנה האחרונה להקמת קהילות סטוריטלרים בארגונים המובילים בארץ ובעולם.
איזה מזל.
אז מה תקחו מהסיפור הזה לחיים האישיים שלכם?
האמת, לא מעט. אז הנה בנקודות:
– אתם לא יודעים מאיפה ההזדמנות תגיע. תזכרו לכבד כל מערכת שאתם נמצאים בה כדי שהרושם יהיה תמיד חיובי. כן, גם עם לקוחות.
– אתם יודעים שאתם הולכים לדבר בפני אנשים חשובים? תתכוננו! גם אם זה אומר לשנן לעצמכם נאום קצר באוטו.
– ישיבת הדירקטוריון הזו הפחידה אותי ממש. לא הייתי לפני כן במעמד כזה – מציגה את עצמי בחדר קטן כשכל העיניים אליי – אבל לא חשבתי פעמיים ואמרתי כן כשהציעו לי להשתתף. זה כל מה שצריך: להגיד כן.
זוכרים שחיבורים מזיזים הרים?
עד הפעם הבאה,
הדר