על ההבדל שבין קבוצה לקהילה: 4 דברים שהופכים קבוצת אנשים לקהילה של ממש

בשנים האחרונות הובלתי קהילות מכל מיני סוגים ובכל מיני ארגונים. במהלך השיחות הראשוניות עם ההנהלה בדרך כלל יש מישהו ששואל: "רגע, אבל איך זה שונה מקבוצות ופורום עמיתים? יש לנו הרבה כאלה בחברה. מה את תביאי שיהיה טוב יותר?"

הו! שאלה מצוינת. קודם כל, תלתלים. אני מביאה מלא תלתלים. אבל מעבר לכך, הקהילות שאני מובילה יוצרות אימפקט ארגוני בליגה אחרת לגמרי (כתבתי עליו כאן), בזכות רמת האמון והחיבור הגבוהה שיכולה לקרות רק בקהילה.

אז כדי לראות בדיוק איפה עובר הקו הלא כל כך דק בין קבוצה לקהילה, הנה המצרכים שצריך לערבב כדי להפוך קבוצת אנשים לקהילה >

1 | לקהילה יש מטרה משותפת, וכל חברי הקהילה פועלים יחד בשביל להגשים אותה

בקבוצה, חברי הקבוצה לא חייבים להיות אקטיביים ולא חייבים לעבוד יחד.

בקהילה, כל חברי וחברות הקהילה מחויבים (ואפילו שמחים) להשתתף בה באופן פעיל ולשתף פעולה זה עם זו כדי להגשים יחד את המטרה שלשמה הוקמה הקהילה.

מצאו את ההבדלים

לדוגמה, אם המטרה שלנו היא שיתוף ידע:

>> במקרה הראשון יש לנו קבוצה של אנשים שמגיעים להרצאה מקצועית חודשית, סופגים מידע בצורה פסיבית בסוג של היררכיה (יש מי שמדבר ויש מי שמקשיב) ובסוף הולכים לדרכם כמעט בלי לדבר אחד עם השנייה על מה שלמדו. הם לא חולקים מידע משל עצמם ולא יישארו בהכרח לעזור לאחרים. או בקיצור: קבוצה של אנשי מקצוע שרוצים להעשיר את הידע המקצועי שלהם.

>> במקרה השני יש לנו קהילת שיתוף ידע ששמה לעצמה למטרה לקדם ולפתח נושא מסוים בארגון ולעזור לאנשי המקצוע העוסקים בו להתפתח. בקהילה הזאת אנשים מגיעים להרצאה מקצועית חודשית, בה יש רוטציה בין חברי הקהילה שמעבירים את ההרצאה, ואחריה הם נשארים לדבר אחד עם השנייה ולפתח את הרעיונות שעלו בהרצאה. הם משקיעים זמן בלחשוב יחד איך אפשר להמשיך ולבנות את הידע המקצועי הארגוני, ונהנים לראות אחד את השנייה מצליחים ומתקדמים. חברי הקהילה חולקים ערכים משותפים ומחוברים למטרת הקהילה. הם פועלים יחד בצורה אקטיבית כדי להגיע למטרה הזאת.

2 | בקהילה יש חיבור אישי בין חברי הקהילה, ותחושת שייכות ומחויבות

בקבוצה, החיבור בין העובדים הוא על בסיס מקצועי ולא כל כך משנה להם מי הם האנשים סביבם.

בקהילה, החיבור הוא על בסיס אישי ואפילו חברי, ויש תחושת שייכות ומחויבות אמיתית אחד לשנייה.

מצאו את ההבדלים

לדוגמה, אם המטרה שלנו היא חדשנות:

>> במקרה הראשון יש לנו קבוצה שעובדת כדי לדלוור את מה שהוגדר להם. לא משנה להם מי איתם בקבוצה. הם מתמקדים בלעשות את העבודה. אין תחושת שייכות או מחויבות אחד כלפי השנייה וזה מתבטא בזה: שהם פחות עוזרים אחד לשנייה, פחות מתייעצים, ולא ממש משתמשים בכוח של הקבוצה כדי להתקדם. הם ידלוורו את מה שהבטיחו אבל כנראה לא מעבר. מדובר בקבוצה של "Individual contributors", כלומר עובדים שתורמים כל אחד את חלקו – וזהו.

>> במקרה השני יש לנו קהילת חזקה, מתפקדת, שהאנשים רוצים להיות חלק ממנה מעצם היותה קיימת ואפילו מרגישים FOMO אם לא ייקחו חלק בפעילויות השונות. כיף להם לעבוד יחד, הם מתחברים על בסיס אישי ויוצרים חברויות מקצועיות שזולגות מעבר למשימת הקהילה. תופעת הלוואי של החיבורים האישיים היא שהם עוזרים זה לזו, מתייעצים ומייעצים, עושים את העבודה מכל הלב ומשקיעים מעבר ל"נדרש" כי באמת כיף להם ביחד. הם יאכלו יחד ארוחת צהריים ופתאום יצוץ רעיון חדש משיחה אקראית, או יגיעו לישיבה ויתחילו אותה בסיפור מצחיק על מה שקרה בסופ"ש. האנרגיות הגבוהות האלו מחזקות את שיתוף הפעולה שלהם, והתוצרים שהם מדלוורים יהיו ברמה גבוהה בגלל שהם השקיעו זמן בלהבין את החוזקות האישיות אחד של השניה ועבדו בצורה יותר חכמה שהפכה את השלם לגדול מסך חלקיו. חברי הקהילה רואים אחד את השנייה ועוזרים אחד לשנייה באופן אקטיבי. הם מרגישים שייכות ומחוייבות, אחד לשניה ולקהילה.

3 | קהילה היא פעילות עקבית לטווח הארוך

בקבוצה, ההשתתפות היא במסגרת פעילות ספוראדית, ואין מחויבות מיוחדת להמשך שיתוף פעולה.

בקהילה, יש פעילות עקבית ושיטתית ומחויבות להשתתף בה לאורך זמן (לפעמים מוגדר ולפעמים לא).

מצאו את ההבדלים

לדוגמה, אם המטרה שלנו היא מיתוג מעסיק דרך קהילת שגרירים:

>> במקרה הראשון, יש לנו קבוצה של אנשים שמקבלים מיילים מצוותים כמו PR, סושיאל או מיתוג מעסיק עם בקשה לחלוק מאמר מסוים בלינקדאין, לכתוב פוסט בנושא כלשהו, או להעביר שיחה לסטודנטים כדי להראות איך נראים החיים בארגון. הם עושים את זה מדי פעם, ואחרי תקופה כנראה ימצו את העניין.

>> במקרה השני, יש לנו קהילת שגרירים שנפגשת בקביעות עם צוותים שונים בארגון ומקבלת מידע שוטף מכל חלקי הארגון, כדי להעלות רעיונות ליוזמות שונות של סטוריטלינג רוחבי וחכם שקולע בדיוק לנקודות שהארגון רוצה להבליט באקו-סיסטם. חברי הקהילה יוזמים פעילויות ועובדים עליהן כחלק משגרת היומיום שלהם. הם מתרגשים מיוזמות חדשות ורואים את הפעילות שלהם כשגרירי הארגון כחלק אינטרגלי מהעבודה. הקהילה היא חלק מהחיים שלהם, לא Pop-up אקראי שילך ויתמסמס עם הזמן. הפעילות תימשך לאורך זמן כי החברים בה באמת מרגישים שהם משמעותיים ומשפיעים על עתיד החברה.

4 | בקהילה החברים והחברות מרגישים שעצם ההשתייכות אליה מקדמת ועוזרת להם בחיי היומיום

בקבוצה, העובדים לא בהכרח מרגישים אימפקט של הפעילות שלהם במסגרת הקבוצה על חיי היומיום שלהם.

בקהילה, לפעילות בתוכה יש השפעה של ממש על מגוון היבטים בחיים של החברים והחברות בה, הרבה מעבר למה שקורה בתוך הקהילה.

מצאו את ההבדלים

לדוגמה, אם המטרה שלנו היא להגדיל גיוון והכלה:

>> במקרה הראשון, יש לנו קבוצה של מנהלים במחלקות שונות שנפגשים אחת לרבעון כדי לדבר על הנושא ולנסות להטמיע פתרונות במחלקותיהם כדי לקדם את הנושא. מעבר לפגישות האלו הם לא מתעסקים בנושא ולא משוחחים עליו אחד עם השנייה.

>> במקרה השני, יש לנו חברי קהילה שמחוברים לנושא ומרגישים שליחות בקידום היוזמות האלו בארגון.
חברי הקהילה משתפים אחד את השנייה באתגרים אישיים שלא תמיד פשוט לדבר עליהם בקונטקסט מקצועי, וככה הם מרגישים פחות לבד בארגון.
הם חושבים יחד איך לחולל שינוי ולהשפיע מבפנים על הארגון, וככה הם מרגישים מלאי מוטיבציה ואנרגיות. הם עובדים יחד כדי ליצור עוד מרחבים בהם אנשים יכולים להיות בדיוק מי שהם, וככה מרגישים שהם ממלאים שליחות גדולה יותר בעולם מעבר להגדרות התפקיד שלהם.
הם שמחים להכיר אנשים נוספים בארגון עם אש בעיניים בנושא, ויחד מקדמים את השינוי שהיו רוצים לראות. הקהילה תורמת להם בדיוק כמו שהם תורמים לקהילה.

מאוסף של אנשים לקהילה

כשאנשים אומרים לי שיש להם קהילה פנים ארגונית, לפעמים במבט שני הם מגלים שיש להם קבוצה שמשדרים אליה מסרים (וחברי הקבוצה נשארים פאסיביים ולא ממש תורמים מעצמם), או שהאנשים בקבוצה עושים את אותה משימה, אבל בלי חיבור אישי או תחושת שייכות. במקרים כאלו יש פספוס של הקסם שקורה כשיש חיבור אמיתי בין בני אדם.

בשביל ליצור קהילה – בעיקר בתוך ארגונים – צריך להשקיע זמן בהיכרויות אישיות ולהקדיש זמן לקהילה עצמה, לא רק למשימה.

ככל הנראה, גם קבוצה וגם קהילה ישיגו את המטרות שהוגדרו להן – אבל קהילה מלוכדת תעבור משברים ביחד ותתחזק מהם, בעוד שקבוצה שאין לחבריה מה שיניע אותם מבפנים – ככל הנראה תתפרק. קהילה מייצרת תחושה שלכולנו אכפת מכולנו, כי אנחנו רואים את האנשים שאיתנו והם חשובים לנו. בממד הארגוני, תחושת השייכות הזאת מקפיצה כל מדד פרודוקטיביות שיש (יש כאן מאמר מצוין של Harvard Business Review על העניין הזה). כשעובדים על משימה משותפת כקהילה יש אמון הדדי, שיתוף ידע, רצון לחלוק התלבטויות ובעיות, עזרה הדדית, וכולם נותנים מעצמם יותר כי יש אש פנימית לכל חבר קהילה ורצון שהקהילה תצליח.

אז מה אני מביאה שיהיה טוב יותר מפורום עמיתים?

אני מפצחת את החיבור האנושי, המשמעותי והעמוק, שייצר ערך לחברים בקהילה כדי שהם ישמחו לקחת בה חלק, יהפכו את הארגון לטוב יותר וייהנו מכל רגע בדרך.

ותלתלים :)